פוביות – כשהפחד משתלט

סוגי פוביות נפוצים

פוביות יכולות להופיע בצורות שונות:

• פוביה מבעלי חיים – פחד מכלבים, עכבישים, עכברים, ג'וקים, עורבים, עטלפים, נחשים וכדומה.
• פוביה מתופעות טבע – פחד מרעמים וברקים, רוחות, ועוד.
• פוביה מפציעות ופרוצדורות רפואיות – פחד מזריקות, מחטים, ראיית דם, פחד מלחלות מתוך פחד מהקאות.
• פוביה ממצבים יומיומיים – פחד מטיסות, מעליות, פחד גבהים,
  ביניהם אגורפוביה המתייחסת לפחד ממקומות פתוחים, וקלסטרופוביה המתייחסת לפחד ממקומות סגורים.

מתי פחד הופך לפוביה?

פחד נחשב לפוביה כאשר הוא חוזר שוב ושוב, בעוצמה שאינה תואמת את הסכנה האמיתית, וגורם לתגובות גופניות חריפות ולמצוקה רבה.
הילד והאדם הסובלים מפוביה עשוי לפתח הימנעויות – כמו לא ללכת למקומות מסוימים שם הוא עלול להיתקל בדבר ממנו חושש.
הוא עשוי גם לפתח התנהגויות ביטחון כמו לגייס בני משפחה שילוו אותו למקומות מסוימים.
העיסוק סביב הפוביה עלול לגזול זמן, אנרגיה וספונטניות. הוא עלול לפגוע בתחומי החיים, כגון; קשיים ביכולת לבלות בשעות הפנאי במקומות מסוימים, הימנעויות בתחום החברתי, עיכוב בקידום בקריירה, מתחים שנכנסים לתוך היחסים המשפחתיים.

כיצד מתפתחת פוביה?

פוביות לרוב נוצרות כתוצאה מחוויה מפחידה או למידה – ישירה או עקיפה:
חוויה של אירוע מפחיד שקרה לי באופן אישי – כמו לדוגמה אם כלב נשך אותי,
או צפייה באדם אחר שמגיב בפחד, או למידה דרך סיפורים ומידע על סכנות.
בנוסף, ישנם גורמים משפחתיים, נטיות גנטיות, והטיות קוגניטיביות – כמו הערכת יתר של סכנה.

מה שמשמר את הפוביה הוא לעיתים סיגול של ההימנעויות או התנהגויות הביטחון. לטווח הקצר הן אכן מורידות את החרדה, אך לטווח הרחוק הן משמרות הן המנגנון – כל פעם שאני צריך להיפגש עם מושא הפחד אני נמנע או משתמש בהתנהגות ביטחון. כך לא מתאפשר תהליך הלמידה של המוח – ההבנה שאין סכנה אמיתית ושאני מסוגל להתמודד עם הדבר.

טיפול בפוביות בגישת  CBT

הטיפול הקוגניטיבי־התנהגותי (CBT) נחשב לשיטה היעילה ביותר לטיפול בפוביות, והוא מבוסס על טכניקה של חשיפה הדרגתית –  בתהליך זה אנו יוצרים מדרג של מצבים מעוררי פחד, סביב הפוביה ממנה הילד או הבוגר סובל. ומתחילים להיחשף אליהם, בתהליך הדרגתי ומותאם.

• בשלב הראשון נסביר מהי פוביה, נבין מה משמר אותה.
• בתהליך של הבניה קוגניטיבית – נזהה את המחשבות האוטומטיות של האדם סביב הפוביה, נבדוק אם ישנן טעויות במחשבות אלה, ונשאף להחליף אותן במחשבות מציאותיות יותר.
• לקראת ביצוע חשיפות ניתן ללמד טכניקות של וויסות פיזיולוגי  אלה הן טכניקות שנועדו להרגעת מערכת העוררות. ניתן לקרוא בהרחבה בפוסט על וויסות פיזיולוגי
  יש המעדיפים לעשות את החשיפה ההדרגתית ללא טכניקות ההרגעה. מתוך הנחה שיש חשיבות לעוררות הגבוהה, וזמן החשיפה יפחית אותה ממילא.
• כאמור, אנו בונים מדרג של מצבים מפחידים סביב הפוביה, מהם הילד או הבוגר נמנעים. טפסים חינמיים לבניית מדרגי חשיפה – נמוך בינוני גבוה או לבניית מדרג מ1-10. 
  
  תהליך הטיפול בפוביות ייעשה במסגרת ובליווי טיפולי. התהליך  דורש שיתוף פעולה ותרגולים בין המפגשים, אשר יכולים לקדם את השגת היעדים.
  בהנחיית המטפל, מסכמים כל שבוע איזה תרגיל מתוך המדרג שנבנה נבצע. לעתים החשיפה תדרוש עזרה מהסביבה – מלווים, הורים, בני משפחה נוספים, מורים וכו'.

בתהליך התנהגותי זה, הולכת ונבנית תחושת הביטחון והמסוגלות, התפיסות והתובנות לגבי הפוביה משתנות, והילד או הבוגר יכולים להשיב את תחושת הביטחון, הרוגע, והחופשיות בחייהם.