על ההבדל בין פחד לחרדה

טיפול קוגניטיבי התנהגותי בחרדות

טיפול קוגניטיבי־התנהגותי (CBT) בחרדות מתאים לילדים ולמבוגרים המתמודדים עם סוגים שונים של חרדה. כגון:ה חרדת נטישה, חרדת בריאות, חרדת בחינות, חרדת נהיגה, התקפי חרדה, חרדה חברתית, חרדה מוכללת (GAD) , חרדת קהל ועוד.

במאמר זה אציג באופן כללי מאוד הנקודות העיקריות של הפרוטוקול הטיפולי המקובל ב־CBT  לטיפול בחרדות,
וארחיב על ההסבר הפסיכו-חינוכי, שהוא הבסיס לטיפול.
כמובן שבתהליך הטיפולי, המטפל ילווה ויתאים את התוכנית הטיפולית לסוג החרדה, למטופל, אישיותו ומטרותיו.

הפרוטוקול הטיפולי מורכב מהמודולות הבאות

• הערכה, אבחנה של סוג החרדה, הצבת מטרות טיפוליות
• המשגה (הפורמולציה) – הכוונה למעגל מרכיבי החוויה – מחשבות – רגשות- תסמינים גופניים – תגובות –
  המשפעים אחד על השני, מפעילים את החרדה, ומשמרים אותה.
• הסבר פסיכו חינוכי – אציג בהמשך הסבר כללי על פחד וחרדה, כאשר לכל סוג של חרדה נוסיף ונדייק את הסברים הרלוונטיים והמתאימים לה.
• מודולה קוגניטיבית – בה נעבוד על המחשבות, התפיסות, האמונות של האדם. נלמד על מחשבות אוטומטיות, נזהה טעויות חשיבה, נפריך ונגמיש מחשבות– ניתן להרחיב על כך בפוסט הבניה קוגניטיבית בקרוב
  נתייחס במקביל לתהליכי החשיבה –  ניתן להרחיב על כך בפוסט על רומינציות ומחשבות טורדניות.
• מודולה רגשית – עיבוד חוויות רגשיות, ביטוי רגשי, קבלה רגשית.
• מודולה פיזיולוגית – וויסות מערכת העוררות, דרך הרפיות שונות. ניתן להרחיב בפוסט על וויסות פיזיולוגי.
• מודולה התנהגותית – נבנה מדרג של חשיפה הדרגתית, נעבוד על הימנעויות והתנהגויות ביטחון.

וכעת להסבר הפסיכו חינוכי –

מהו ההבדל בין פחד לחרדה ?

פחד הינו רגש טבעי וחשוב שבא על מנת לשמור עלינו.

במוח הקדום של בני האדם נמצאת המערכת הלימבית, בה נמצאים כל הרגשות, שלכולם יש תפקיד חשוב בחיינו. במערכת הלימבית במח הקדום,  נמצאת גם האמיגדלה. האמיגדלה שלנו מקושרת לרגשות כמו פחד, ותפקידה לשמור עלינו מפני איומים וסכנות בסביבה.
כשאבות אבותינו הקדומים גרו בטבע – ולא במקומות מיושבים ובבתים חזקים ומוגנים כמו היום – הסכנה היתה יכולה להיות בדמות חיית טרף.
אם היינו נתקלים באריה, נמר, נחש, האמיגדלה היתה קולטת ומזהה את הסכנה, מאותתת ומפעילה את כל מערכות הגוף, על מנת שיעזרו לאדם להילחם או לברוח, או לפעמים גם לקפוא במקום.

מערכת העוררות – המערכת הסימפתטית

בזמן הסכנה, מערכת העוררות היתה מופעלת והגוף כולו היה מתגייס למשימה הכי חשובה – להגן על עצמו ולשרוד.
לכן – הלב דופק מהר כדי להזרים דם לכל האיברים;
הנשימות נעשות שטחיות ומהירות על מנת להכניס מהר חמצן לריאות וללב, כדי שהחמצן יגיע מהר לשרירים שצריכים לפעול;
השרירים מתכווצים בכדי ללחוץ על כלי הדם שיזרימו מהר דם לשרירים הרחבים בירכיים ובזרועות, כדי שנוכל לברוח מהר או להתקיף;
וכשהדם זורם לשרירים אלה, אולי נרגיש נימוּל באצבעות הידיים והרגלים, סחרחורת או כאב ראש;
פרץ של אדרנלין ייכנס לגוף כי הוא נותן לנו אנרגיה לפעול מהר;
הגוף לא עסוק כרגע במערכת העיכול, ולכן לא יהיה תיאבון, אולי אפילו בחילה;
ייתכן גם שתתרחש הטלת שתן מרובה או שיופיע שלשול – כדי שנהיה קלים יותר ונצליח לרוץ מהר;
האישונים מתרחבים כדי לראות טוב בחושך;
אנו מזיעים על מנת לקרר את הגוף וגם כדי שהאויב יחליק מאיתנו;
ועוד כל מיני תופעות, שלמעשה יש להן תפקיד חשוב בהישרדות שלנו.

המערכת הפרא-סימפתטית, מערכת הרגיעה

אחרי שהסכנה חלפה, אם הרגנו את חיית הטרף או טיפסנו על עץ, הגוף היה חוזר להיות רגוע ונינוח. המוח החושב שלנו, הנקרא קורטקס ונמצא בקדמת הראש שלנו, ידע לתת פקודה ולהחזיר את הגוף לאיזון. הוא למעשה היה מפעיל את המערכת הפרא-סימפטית, מערכת הרגיעה.

גם כיום משרת אותנו אותו מנגנון. לאורך היום הוא שומר עלינו, עוזר לנו ומכין אותנו למשימות השונות. הוא מופיע במצבים של פחד ושל רגשות נוספים, כגון: חשש, לחץ, מתח, דאגה והתרגשות.

לדוגמה כשנחצה את הכביש, נהיה זהירים ונתבונן ימינה ושמאלה כדי לחצות בביטחה;
לפני מבחן נתרגש ונחשוש מעט ונתכונן כהלכה;
אם הצקתי לאחי והוא עכשיו רודף אחריי, כנראה שאני אברח…

הגוף שלנו מגיב בעוררות, אנחנו דרוכים ומכוונים למטרה, ואחרי שנשלים את המשימה נדע להרפות ולהירגע. אל דאגה, הגל הזה של הרגשות המעוררים תמיד יֵרד, בסופו של דבר.

מהי חרדה

כאשר מערכת העוררות (המערכת הסימפתטית) שלנו מופעלת, וכל הגוף מתגייס על מנת לשמור עלינו מפני הסכנה – אבל למעשה אין איום מממשי על חיינו, אין אריה אין נמר ואין נחש.
האמיגלדה (במוח הקדום) התבלבלה, היא זיהתה סכנה בטעות והפעילה את הגוף – אך זו אזעקת שווא, ולא אזעקת אמת.
זה כמו שחתול קפץ על רכב והופעלה אזעקה – זה רק חתול זה לא גנב.
או כמו תרגולים בבית הספר לרדת למקלטים או להישמע להוראות של רעידת אדמה אבל רק כתרגול.
המוח עשה התניה (חיבור) בין מצב או דבר ניטראלי לבין סכנת חיים.
לדוגמה הוא חיבר בין מעלית/ מבחן/ ג'וקים/ אינטראקציה חברתית/ נהיגה וכיוצ"ב לבין סכנה.

יש לציין שהאמיגדלה לא תמיד מבדילה בין מציאות לדמיון, או בין עבר לעתיד. לפעמים היא זוכרת תמונות ודימויים שמעוררים אותנו.

אפשר לחשוב על זה כך – אם אתה בעוררות גבוהה, סימן שהמערכת שלך עובדת מצוין. אם היית חי בזמנים של אבותינו הקדומים, בוודאי היית צייד מעולה. מה שנותר כעת, הוא לשים לב מתי האמיגדלה התבלבלה ולתקן את הטעות.

בטיפול הקוגניטיבי התנהגותי נעשה זאת דרך כל אחת מהמודלות – המערכת הרגשית, הקוגניטיבית, הפיזיולוגית וההתנהגותית.